בעקבות הכנס שהיה: באומן והמקום הישראלי


 
 

זיגמונט באומן (נ' 1925) הוא סוציולוג יהודי ממוצא פולני. לאחר פלישת הנאצים לפולין הוא נמלט עם משפחתו לרוסיה ובהמשך נלחם נגד הגרמנים. בשנות ה-40 החל באומן ללמוד סוציולוגיה באקדמיה למדעי החברה של ורשה והמשיך בלימודי פילוסופיה. בשנים 1954 עד 1968 שימש כמרצה באוניברסיטת ורשה. ב-1968 הגיע לישראל כדי להרצות באוניברסיטת תל אביב וחיפה ועם קבלת מינוי מאוניברסיטת לידס, עבר ביחד עם משפחתו לאנגליה.

בשנותיו האקדמיות היה באומן קרוב לדוקטרינה המרקסיסטית והתמקד בספריו בריבוד חברתי ותנועת הפועלים. בספרו לקראת סוציולוגיה ביקורתית הוא קרא להפיכת הסוציולוגיה ליישומית יותר מאשר תאורטית (Towards a Critical Sociology, 1976).

בערוב השנים וסביב פרישתו מהוראה באוניברסיטת לידס, החל באומן להתעמק בכתביו של אנטוני גראמשי וזנח את המרקסיזם האורתודוכסי לטובת עיסוק במודרניות ובפוסטמודרניות. ב-1991 חיבר את "מודרניות ואמביוולנטיות" ("Modernity and Ambivalence"), מאמר בו טען כי במודרניות קיים עימות בין סדר וכאוס של החיים החברתיים. טיעון זה נשען על ספרו הקודם מודרניות והשואה (Modernity and the Holocaust, 1989), שבו טען כי השואה אינה נסיגה ברברית של האנושות אלא היא דווקא עולה בקנה אחד עם העקרונות המודרניים והרציונליות. לדבריו, הבירוקרטיה של העבודה וההשקפה הובסיאנית (בני אדם אינם מוסריים מטבעם, אך מוסריים חברתית) היוו את המסד האידיאולוגי שאפשר את השואה.

ספריו אלה היוו את הבסיס בהמשך לכתיבתו על הגלובליות, ולטענתו כי החוויה האנושית הראשונית היא התלות ההדדית בחברה ולכן הקשרים האנושיים הראשונים הם מוסריים מעצם טבעם (זאת בהשפעת עמנואל לווינס). באומן מקשר זאת לגלובליות בטענתו כי ההפשטה הטכנולוגית שקודמת לקשריו של היחיד עם העולם מפלגת באותה מידה שהיא מגשרת. באתיקה הפוסטמודרנית(Postmodern Ethics, 1993) הוא מפתח את המשגת האחר כדמות שנוצרת על ידי החברה שמנסה להשליט סדר קוגניטיבי בחלל מוחשי וחברתי אך למעשה יוצרת מעין פסולת אנושית. ה"אחר" בעצם שוב נמצא בין "היות חבר" ל"היות אויב", אינו מתאים לאף קטגוריה בינארית, ובעצם כך מעורר תמיד סוג של חשש שכן איננו חלק מסדר חברתי ברור.

בראשית האלף הנוכחי המשיך באומן לפתח את מושג הפוסטמודרניות ובעצם זנח אותו לטובת המושג  מודרניות נזילה (Liquid Modernity, 2000). בספרו, המתמקד בתרבות הצריכה ויחסי אהבה בתקופתנו, הוא משווה בין מודרניות מוצקה למודרניות נזילה. מבחינתו רעיון הפוסטמודרניות מתבטא בשני אופנים: ראשית, ככוח מניע לקראת מטרה מסודרת בלתי ניתנת לזיהוי (כמו אותו אחר שנמצא בתהליך מתמיד של קונפליקט) ושנית, כדרך חיים שמקבלת את ההבחנה האנושית הטבעית ומתחשבת בה. כך הוא שוזר יחדיו את המודרניות המוצקה והמודרניות הנזילה כלוגיקות מקבילות בשיח העכשווי.

זיגמונט באומן בן ה-87 ובת זוגו הסופרת יאנינה באומן חיים באנגליה ויש להם שלוש בנות. כיום באומן הוא פרופוסור אמריטוס וממשיך לכתוב ולחבר בין נקודות המבט המוסרית והפוליטית כשהוא רואה את תפקיד הסוציולוג לא רק כמתאר ומפרש מציאות אלא כקול ביקורתי חשוב בחברה של ימינו.

הקטע הבא לקוח מתוך דברים שנשא באומן במסגרת מפגש של קהילת הדוקטורנטים שהתקיים במהלך הכנס.